פסק-דין בתיק ת"א 487-07

לפניי תובענה לתשלום תגמולי ביטוח, בשל גניבת משאית, שהייתה בבעלותו של התובע 2 (להלן: "התובע"). נטען כי התובע מס' 1 (להלן: "התובעת") היא המבוטחת.

כתב התביעה

על-פי כתב התביעה, הנתבעת ביטחה את המשאית מפני נזקי רכוש, לרבות כתוצאה מגניבה, בפוליסת ביטוח מיום 20.2.05, ובלילה שבין ה- 17.8.05 ל- 18.8.05, המשאית נגנבה ממושב זרחיה. נטען שהתובעים פנו לנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח, בהפחתת ההשתתפות העצמית, אך הנתבעת הודיעה שאין בכוונתה לפצות את התובעים, וזאת "מנימוקים לא עניניים".

ההליכים

שמיעתו של התיק החלה לפני כב' השופטת נחמה נצר, בטרם מונתה לכהן בבית המשפט המחוזי. בעקבות דיון שהתקיים בפני כב' השופטת נצר, ביום 24.3.08, ניתנה החלטה, לפיה ישנן שתי סוגיות מרכזיות המצריכות התייחסות, אחת לעצם התרחשותו של מקרה הביטוח, הגניבה, והשניה לעניין טענת אי גילוי עברה התאונתי של המשאית. נקבע ע"י כב' השופטת נצר, כי "על מנת לנסות לקדם אפשרות של הערכת סיכונים וסיכויים", יש לחייב את התובעים להגיש תצהירי נסיבות. לישיבת קדם משפט נוספת, שהתקיימה ביום 20.1.09, הוזמן ביוזמת בית המשפט סוכן הביטוח, אשר באמצעותו הוזמנה הפוליסה מן הנתבעת. ב"כ הנתבעת לא התייצב לדיון,  וסוכן הביטוח נחקר על-ידי ב"כ התובעים וגם על-ידי בית המשפט. בכך למעשה החל הליך שמיעת הראיות בתיק, אך הצדדים הסכימו שהמותב הנוכחי ימשיך וישמע את יתר הראיות לצורך מתן פסק-דין.

בישיבת קדם משפט נוספת שהתקיימה ביום 3.5.09 בפני כב' השופטת נצר, טענו ב"כ הצדדים טענות שונות, כאשר עו"ד צמיר, ב"כ התובעים טען, בין היתר, שנותרה טענת הגנה מהותית אחת, והיא לעניין קרות אירוע הגניבה וב"כ הנתבעת ציין שהוא עומד על הטענה בדבר הפרת חובת הגילוי היזום על-ידי המבוטח. בהסתמך על דברים אלה, טען ב"כ התובעת בסיכומיו, כי בית המשפט קבע שבתיק זה קיימות שתי מחלוקות מרכזיות ולכן, הוא התייחס בסיכומיו רק למחלוקות האמורות.

מנגד, בסיכומים מטעם הנתבעת, נטענו כל הטענות שנטענו גם בכתב ההגנה.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים באשר למחלוקות אשר נותרו להכרעה בתיק זה, מצאתי כי לא ניתנה כל החלטה, הקובעת כי גדר המחלוקת שבין הצדדים מצטמצם לשתי טענות בלבד, בהתייחס לגניבה ולאי הגילוי. נכון הדבר, שכב' השופטת נצר מצאה לנכון להורות על הגשת "תצהיר נסיבות" לעניין הנקודות האמורות, אך אין פירוש הדבר כי הנתבעת חויבה לוותר על טענותיה האחרון, כפי שיפורטו בהמשך הדברים.

על כן, אינני רואה עצמי פטור מלהתייחס למלוא רוחב גדר המחלוקת שבין הצדדים, כפי שעולה מכתבי טענותיהם.

טענות התובעים

להלן תמצית טענות התובעים, כפי שעולה מסיכומיהם:

1.         התובע הוא הבעלים של המשאית ופוליסת הביטוח הוצאה על שם התובעת .

2.         התובע רכש את המשאית ממוסיק חלקים והובלות 1986 בע"מ (להלן: " מוסיק") בסכום של כ- 204,000 ש"ח, כאשר המשאית במצב נסיעה. הקבינה הייתה פגועה והיה צורך לבצע תיקונים נלווים, לא משמעותיים, התובע רכש קבינה ממוסך מאיר, בסכום של 7,500 ש"ח וביצע תיקונים נוספים בסכום של 18,000 ש"ח.

3.         התובע פנה לסוכן הביטוח, ניסים פרימו, כדי לבטח את המשאית, את הצעת הביטוח מילא הסוכן, לאחר שקיבל מהתובע את הנתונים ולאחר ששאל את התובע מספר שאלות בעל-פה.

4.         התובע לא נשאל לגבי תאונות קודמות או תיקונים במשאית. הסוכן אמר לתובע כי חברת הביטוח תשלח סוקר או שמאי, אך הדבר לא נעשה.

5.         במשאית הותקן מיגון, הכולל אימובילייזר ואיתורן. הנתבעת אישרה את הביטוח והוציאה את הפוליסה ופרמיית הביטוח שולמה.

6.         בלילה שבין ה- 17.8.05 ל- 18.8.05, המשאית חנתה בחצר המשק של התובע במושב זרחיה, התובע היה באותם ימים בביתו באריאל ומשעת בוקר גילו בניו שהמשאית נגנבה. בנו של התובע, מרדכי, הגיש תלונה למשטרה ונמסרו הודעות לתובע, לסוכן הביטוח ולחברת איתורן. 

7.         התובעים עמדו בנטל השכנוע להוכחת אירוע הגניבה, במאזן ההסתברויות. בית המשפט הופנה לעדויות מטעם התובעים, לפיהן, כך נטען, הבן יצחק החנה את המשאית בחצר המשק יומיים-שלושה לפני מועד הגניבה ולמחרת יום הגניבה, הוא הגיע אל משק ההורים וראה שהמשאית אינה במקום, שאל את אחיו מרדכי היכן המשאית ואז התברר להם שהיא נגנבה.

8.         נטען שנסיבות הגניבה אינן ידועות לתובע, שכן הוא ישן באריאל באותו לילה וכי הוגשה תלונה במשטרה על הגניבה. כן נטען, כי התובע ובניו שיתפו פעולה עם החוקר מטעם חברת הביטוח.